מסע הפטריות 🍄 - אבא שבשמיים ואמא אדמה ⛅️🌿✨

האם אפשר לתקשר עם אבא שבשמיים? 🙀 זה הולך להיות ארוך - אבל מרתק ביותר, מפתיע, מרגש ופותח תודעה למרחבים אבודים. שבו לכם בנחת עם כוס תה (תה = 405 = 45 = גאולה!) - אנחנו מתחילים.

את החודשיים האחרונים בקופנגן העברתי בהמון זמן של התכנסות פנימית וטיפוח אישי. משהו בי וביקום קרא לי לעצור, להירגע ולהוריד את הרגל מהגז. ״קחי הפסקה״ היה המסר שהגיע עבורי.

״מה הפסקה? איזו הפסקה אתם נורמלים? זו השנה הכי קריטית ועמוסה שכולם סוף סוף מתעוררים - ועכשיו אני אקח הפסקה?״.

זה התחיל מכך שהפלאפון שלי שבק חיים מהר מאוד אחרי שהגעתי לאי ומכאן הבנתי מהר את המסר, וזמן ההפסקה שלי נמשך.

פעם ראשונה אחרי שנים שקו הטלפון הפנימי שבתוכי נדם והושתק. לפתע לא הרגשתי יותר את ההדרכה הפנימית שלי. המצפן שלי. תמיד הרגשתי מה נכון לי לעשות - ולפתע שקט. דממה מוחלטת. שום תחושה או רגש לא מכווין אותי פנימית - וזה התגשם גם חיצונית בכך שהפלאפון שלי הפסיק לעבוד.

״אם אני תמיד מוכוונת עלי ידי רגשות ואינטואיציה ועכשיו הכל דומם - זה כי הנשמה שלי רוצה שאחווה את זה״ הבנתי עם עצמי. אם תחושות ורגשות הם שפה - ומובילים לפעולה - אז ההיעדר שלהם מוביל אותי להבין שכרגע אין צורך בעשיה.

למען האמת לא ידעתי בכלל כמה הגוף שלי והנשמה שלי היו זקוקים להפסקה הזו. פשוט להתנתק מהרשת. להיות, לחיות ולחוות ימים שהם ללא שום מטרה ספיציפית או עשיה מוגדרת. להנות מפשוט ״להיות״.

אם עד היום אחוז גדול מהעשיה שלי סבב סביב התודעה, הרוח והנפש - ומעט עם הפיזי - התקופה הזו לגמרי הכניסה לי שינוי ולקחה אותי להעמיק בטיפוח הגוף הפיזי בעליה של כמה רמות.

לקום בבוקר בלי לחץ, ללכת לים, לאכול על החוף פירות ושייקים. לעשות מסז׳ מול הים, דיקור, יוגה, חדר כושר, אקסטטיק דנס, להעמיק את ההבנה על מיניות טנטרית. לקרוא ספר. לנוח והרבה. לפגוש עוד אנשים ממשפחת הנשמות, להיות בשיחות עומק. להרחיב את הידע שלי על רפואת הצמחים והשמנים שאני כל כך אוהבת. לטייל באי, לנשום אוויר, להתמוגג מהנוף, לבכות מאושר. האם באמת ככה מרגיש גן עדן?

זה אמנם נשמע כמו חיי מותרות אבל למעשה העבודה על הגוף הפיזי שלנו היא החשובה ביותר לנו כרגע - לחזק אותו ולעזור לו לעבור בצורה הרמונית להסתגלות לתדרים החדשים. ללכת למסז׳ אמנם זה תמיד כיף אבל כשעושים את זה ממקום ער ומודע מבינים שזה לא מותרות אלא חלק מהחובה שלנו לדאוג לגוף שלנו שהערוצים הפנימיים שלו תמיד יהיו פתוחים וזורמים, במיוחד אם אנחנו עובדים עם אנרגיות גבוהות. אפשר לומר שזה חלק מהעבודה שלנו לדאוג לגוף - ואולי החשובה ביותר עבורנו. ממש כמו שאנחנו דואגים שהצנרת שלנו בבית תמיד תהיה פתוחה שהמים יוכלו לזרום - ככה אנחנו צריכים לדאוג לצנרת הפנימית האנרגטית שלנו לתת לאנרגיה הפנימית לזרום תמיד ללא חסימות.

אבל האם באמת אנחנו יכולים להתמסר לחלוטין ולקחת הפסקה מוחלטת כזו כדי לחווט את עצמנו לשינוי פנימי שמתבקש מאיתנו? לצאת מהלופ הישן ולהרשות לעצמנו ליצור חיים ״רגילים״ חדשים שהם כמו ״חופשה תמידית״?

מסתבר שאני יכלתי. סיגלתי לעצמי התמסרות מוחלטת לתהליך ולבריאה. אני יודעת שלא משנה מה יקרה - אני תמיד אהיה בסדר. גם אם לא אעבוד או אצור תקופה.

עם זאת היו ימים בהם עלו בי התהיות - האם אני מושכת את הזמן מתוך תקיעות ועצלות מסוימת או שזה למעשה מה שהנשמה שלי רוצה שאחווה?

ואולי זו בכלל תקופה של מנוחה שניתנת לי לפני תקופת עומס גדולה שתגיע? תהיתי ולא היתה לי תשובה.

״מה אני חווה פה?״ שאלתי כל פעם את האני העליון שלי בתוכי.

״מה את מרגישה?״ - עלתה בתוכי השאלה בחזרה.

״אני חושבת ותוהה האם חוסר היצירה שלי נובע מתקיעות מסוימת ועצלות או שבאמת נכון לי לקחת את הזמן לעצמי״ - עניתי.

״שאלתי מה את מרגישה. לא מה את חושבת״ ענה הקול.

״אני מרגישה מאושרת. אני מרגישה שלמות. אין לי מילים שיכולות לתאר את הנחת שאני עוברת עכשיו. באמת דדי דדון (ככה אני קוראת להדרכה שאיתי) אני לא יכולה להפסיק להתפעם מזה. הלב שלי מלא ושלם. יש בו רוגע פנימי ענק. הגוף שלי רגוע. הוא מרגיש שהוא נרגע סוף סוף אחרי לא רק השנים העמוסות מאז 2020, אלא כאילו סוף סוף אנחנו באמת יכולים להירגע אחרי עידנים של גלגולים שחיכינו לרגע הזה. באמת עשינו את זה. הצלחנו. הפלנטה והאנושות מתעלים. זה כבר לא שאלה של אם, את ה״אם נתעלה״ כבר הצלחנו לעבור, המסה הקריטית להתעלות כבר הושגה. עכשיו זה רק שאלה של מתי כל השאר ישלימו פערים ויצטרפו. ועם ההבנה הזו באמת אפשר להוריד רגע רגל מהגז ולהירגע. הכל בסדר. אנחנו בסדר. הצלחנו. אפשר להתמוגג מאושר״.

״אז אם את מרגישה מאושרת, ואת יודעת שרגשות הם שפת הנשמה והם תמיד יאותתו לך מה המצב - למה את דואגת?״

״אני מניחה שזה פשוט מצב חדש ושונה לי. אף פעם מאז ההתעוררות לא התמודדתי עם ניתוק מוחלט כזה מכם. שום דבר לא מכווין אותי מה לעשות. אני באפלה״.

ושוב עוברים הימים ועדיין דממת אלחוט. ״איפה הם?״ תהיתי לעצמי. ״האם איבדתי את הקו שלי עם הבריאה? האם מצפים ממני עכשיו לעשות דברים מתוך מחשבה אישית ללא הדרכה? האם ההדרכה היתה רק זמנית וכשאנחנו מתעוררים היא תלך ותיעלם ונצטרך אנחנו בעצמנו לקחת אחריות ולהדריך את עצמנו?

ובכלל התודעה שלי נודדת לעולמות אחרים - מעניין יש ציוויליזציות אחרות ביקום שלא ערות שאין להם הדרכה והם מתמודדים לבד? או שתמיד לא משנה מה לפחות האני העליון של כל אחד ילווה אותו לא משנה היכן ומתי הוא יתגלגל? אולי ההדרכה היא משהו שקיים רק למימד ה3 ולמעשה כשאנחנו מתעלים אנחנו הופכים להיות אדונים לעצמנו - ואולי זה מה שקורה לי? האם הם משחררים ממני אחיזה כי סיימתי את הלימודים שלי ועכשיו זה עלי לכוון את עצמי מפה? אבל איך? מפה אין לי את נקודת המבט שמגיעה מהעיניים של המימדים העליונים שרואים את הכל מלמעלה. איך זה בכלל אפשרי לא לעבוד בשיתוף פעולה?

אולי הם בכלל הורידו ממני רגל מהגז ועברו לתת את האנרגיה שלהם לאחרים כי הם ראו שאני לא מצליחה להביא את עצמי לעשייה כרגע?״. המון תהיות כאלו עברו לי בראש בתקופה הזו.

התקופה הזו הביאה אותי לשינוי פנימי גדול מהחיי יום יום הקודמים לחדשים, שינוי פנימי עמוק, תפיסה חדשה, התמודדות עם שקט מהבריאה. ״האם גם כשאין אף אחד צופה ברשת, וכשאין אף אחד מכוון מלמעלה - האם גם במצב הזה הם יוכלו להישאר נאמנים לדרך הרוחנית או שמא זה הכל נבע מהצגה? איך הם יתמודדו עם המצב הזה?״ הרגשתי שבוחנים אותי / אותנו בתקופה הזו - במיוחד בשקט הזה.

״דדי דדון תדעו שלא משנה מה, גם אם אני חווה תקיעות עכשיו, וגם אם עברתם ממני בגלל התקופה האחרונה - אני ממש מבינה את זה. אני רוצה שתשקיעו את האנרגיה באנשים שכרגע מצליחים ליצור. בסוף הכי חשוב לי שנקדם את הפלנטה, ואם אני לא מצליחה כרגע לתת החוצה - זה ממש מובן לי שתרצו לקחת את המשאבים למקום אחר. אני שמחה שאנחנו בתהליך הזה קבוצה ענקית שיכולה לחפות אחד על השני במקרה הצורך״.

עד כדי כך נדדו המחשבות שלי לאפשרות על נטישה ועם זאת להסכמה והרפייה מוחלטת - שגם אם ננטשתי ללא הדרכה - הכל בסדר, הכל יהיה בסדר.

חשבתי על כמה כל הרעיונות שלנו והיצירות שלנו הם לא באמת שלנו. כלום לא שלנו. הכל ניתן לנו. זרם של מחשבות ורעיונות שיורד מהמימדים למטה אל הפיזי וניתן לנו. אמנם הוא ניתן לנו מהאני העליון שלנו - שהוא באמת למעשה אנחנו - אבל אנחנו מפה, החתיכה שאנחנו מפה - אם היא לא מחוברת לאותו מקור עליון שאנחנו - פה נחתכת לחלוטין אספקת היצירתיות. מדהים כמה אנחנו כלום ללא החיבור שלנו לבריאה ולמקור העליון שאנחנו.

״איזה שיעור בצניעות״ חשבתי לעצמי.

הכל היה שקט - עד היום שבו קמתי וחוויתי את ההכוונה הראשונה מזה חודשיים. היא הפתיעה אותי מאוד.

זה היה בבוקר של ה20.2.2025.

קמתי בבוקר והרגשתי שנכון לי היום לצאת למיני מסע פטריות ולהרחיב את התודעה טיפה אחרי תקופה ארוכה ללא התקשרות מורחבת עם ממלכת הטבע האהובה בליבי.

״סוף סוף תחושה ברורה של כיוון שמרגיש נכון״ חשבתי לעצמי וכמעט הרגשתי את המצפן הפנימי חוזר אלי ומתעורר בי.

התקלחתי והתארגנתי, והנחתי את הפטריות על השלט החדש בדיוק אתמול לא במקרה קיבלתי מחבילה שהזמנתי.

שלט של המילה ״יהוה״ (אהבת ליבי) - שהיה מונח לי בסלון. המילה הזו ״יהוה״ הרגישה קרובה אלי בכל חלק בגופי מאז ההתעוררות. אני מודעת לדעות השונות הרצות לגביה ברשת. אבל עבורי היא תמיד היתה במוטיב של קדושה. של אהבה. של חיבור והתרגשות.

על השלט החדש שהגיע בתזמון מדויק שמתי עוד קריסטלים ורודים וירוקים של צ'אקרת הלב לריפוי ואנרגיית אהבה.

בירכתי את הפטריות וזימנתי מסע מושלם בשבילי שנכון לי לחוות היום.

לקחתי את הפטריות ויצאתי החוצה יחפה להתחבר לטבע.

כשיצאתי לרחוב היה נהר של גשם ענק בכביש שהייתי צריכה לחצות כמו שחוצים נהר. משום מה תחושת משה בחציית ים סוף עלתה ממני. ״מעניין אם יהיה עם זה משהו״ חשבתי לעצמי. ״ואיך משה תמיד חוזר לי במוטיב קבוע בהתעוררות?״.

הלכתי לכיוון החוף. קול פנימי בתוכי אמר לי לנסות לחוות את המסע עם מסאז׳ בחוף. זה עניין אותי לחקור, להרגיש ולראות איך התחושות במסאז׳ יהיו יחד עם תודעה פתוחה מפטריות.

בדרך נעצרתי לעשות פיפי בחוץ - על הדרך באיזו פינה אבודה בחוף. אני יודעת איך זה יכול להישמע ברושם ראשוני. משום מה רק לגברים יש פס לעשות פיפי בדרך. אבל אני? הרגשתי את הקריאה. בכלל יש לי חיבור עוצמתי ועמוק עם האדמה. זה כאילו הלב שלי מחובר אליה, והגוף שלי רק רוצה לחבק אותה ולהתמזג איתה. ובמיוחד כשהתודעה שלי פתוחה יותר אני מרגישה את העוצמות שלה הרבה יותר בגוף שלי. לשכב עליה ופשוט להרגיש את הזרמים המחברים בין הגופים שלנו. האדמה היא הבית שלנו. הרחוב והחוף הזה הוא הבית שלנו. הפלנטה הזו היא הבית שלנו. הגוף הגדול שלנו. אותי לא מעניין גבולות או גדרות ארציים. אני יודעת שכל האדמה בכל מקום היא הבית שלי. הבית שלנו. אז נכון יכולתי להיכנס לים שהיה במרחק של פסיעה ממני. אבל לא רציתי. אני רציתי לעשות פיפי על החול! רציתי להרגיש בבית גם בחוץ תוך כדי שהשמש מסתכלת עליי ואני שותה אותה לתוך ההוויה שלי.

איזו מציאות אחרת ואקסטטית. מי יבין?

למען האמת החיבור לגאיה אצלי הוא הרבה יותר עמוק. שיתפתי לכם לאורך ההתעוררות את מגוון החוויות השונות שחוויתי איתה ואת תחושת השליחות וההגנה עליה.

גאיה (״אמא אדמה״ - הנשמה של הפלנטה) פועמת בתוכי. התדר שלה נובע ממני. אני מחוברת אליה בכל ההוויה שאני. למעשה כולנו מחוברים אליה. עברתי מסע מאוד עמוק וארוך בהתעוררות שכל פעם חשף לי עוד חלק של חיבור איתה.

הנה תקציר של כמה מהחוויות הבולטות איתה:

ב*19* לאוגוסט 2021 שיתפתי לעוקבים לראשונה על פלטפורמת ״גאיה״ - ״Gaia״ שהיא כמו ה״נטפליס״ של התכנים הרוחנים שמתחיל להיבנות לו בשנים האלו שאפשר להירשם אליו ולצפות בתכני הוידאו שלהם.

חבר בשם אש (Ash) הגיב לי לסטורי ואמר

״מתי אני ממציא לך כינוי? אני חייב!

מתאים לך גאיה! זה השם שלך ביקום אחר בדוק!״

צחקתי ואמרתי ״אני אשאר עם גל תודה 🤭😹״.

אז, עוד לא קלטתי שהסתתרה בשיחה הזו משמעות נסתרת.

שימו לב לסוד שגיליתי רק בהמשך - גאיה = 19! (זה היה ב19 לאוגוסט) והנגזרת שאיתה היא 911 שאני תמיד מדברת על המספר הזה שקשור יחד עם הלהבות התאומות וה144000.

119 = דויד המלך, ההבטחה לגאולה.911 = ראשית = אישתר. אישתר / גאיה היא חלק מאנרגיית האם הראשית ביקום, והיא במשימה יחד עם ה144 לשחרור הפלנטה.

19 הוא ״הסוף שהוא ההתחלה״. 9 = סיום, 1 = התחלה. 911 = ראשית. הסוף שהוא ההתחלה.

גאיה והאנושות בסוף המחזור של המימד השלישי והתחלת מחזור חדש במימד ה5.

ובעודי רושמת את זה השעה אצלי היא 9:11 דקות 🤭 איזה סנכרון מדויק.

השם אש הוא קיצור של אשר שמחובר לשורש של ״אשרה - אשתר - ראשית״ שהיא 911 וזה שוב מתחבר במוטיב ל19 = גאיה.

ראינו גם פה חיבור בין הסמלים: 911 - 19 - גאיה - גל - אישתר - אשרה - ראשית.

בפעם אחרת - הפעם הראשונה שהתנסתי במרחיבי תודעה - בבית שלי - כשהלכתי לעשות פיפי בשירותים משהו בתוכי לפתע משך אותי להסתכל במראה.

״אני זוכרת שיש איזה קטע עם מראות וחיבור למימדים אחרים״ חשבתי לעצמי ונזכרתי איך כולם תמיד מפחדים מזה. ״אני חייבת לראות על מה מדובר!״ הייתי בנחישות סקרנית עם מעט חשש אך משיכה ענקית.

כשעמדתי מול המראה תוך 10 שניות הפנים שלי החלו להתחלף לפנים אחרות כל פעם. מהר מאוד הבנתי שמה שאני חווה לזה למעשה צפייה בהשתקופיות של גלגולים נוספים שלי.

״ווואווווו״ העיניים שלי ברקו מהתרגשות. לא יכולתי לתאר את רמת ההתרגשות וההנאה שחוויתי. לא עזבתי את המראה שעות וכל רגע ביקשתי שיראו לי עוד. ״תראו לי עוד, אני רוצה לראות עוד״ - והפנים המשיכו להתחלף לדמויות שונות מזמנים שונים. מה שכן שמתי לב שברוב הפעמים הפנים שלי היו ממש דומות למה שאני היום אך עם מעט שינוי אבל אותה התבנית לאורך הגלגולים. חשבתי לעצמי שבסוף זה הגיוני שאם אנחנו אותה המהות היא תשקף באותו המרחב את אותה התמונה המייצגת אותה. הרי הפנים והגוף הם שיקוף של המהות. ואם המהות לא משתנה אולי גם ההשתקפות רוצה להתגשם כזהה.

אחרי שעות של שינויים פרצופים לדמויות ארציות לפתע הפנים שלי התחלפו לקוף! נקרעתי מצחוק! אני הייתי קוף! ואז זה התחלף למה שהיה נראה לי כמו שיקוף של כדור הארץ על הפנים שלי. כאילו ציירו את היבשות והים על הפנים שלי. ״למה הפלנטה על הפנים שלי?״ תהיתי לעצמי ולא היתה לי תשובה. חשבתי שאולי אני ממציאה.

מספר חודשים לאחר מכן בטקס איוואסקה הראשון שעשיתי (ופתיחת התודעה השניה בחיי) היה לי חיבור נוסף אל גאיה - אמא אדמה.

במהלך החלק הראשון של הטקס - בשלב שבו הרבה מקיאים (שאני קוראת לו ״חלק הגהינום״ כי צוללים בו למטה לחושך הפרטי שלנו כדי לנקות ולרפא אותו) הרגשתי לפתע שאני מקיאה קיא, מקיאה אנרגיה נמוכה ממני ובוכה בכי של כאב. אבל מקיאה אנרגיה שהיא ״לא שלי״ ובוכה בכי שהוא ״לא שלי״.

״מה קורה פה?״ ניסיתי לחשוב ולהבין תוך כדי הסערה שמתחוללת בגוף שלי והדמעות על הפנים.

פתאום עלתה בי ההבנה שאני בוכה ומקיאה עבור אמא אדמה. שאני מחוברת אליה עכשיו ואני משמשת עבורה צינור להוציא מתוכו אנרגיות נמוכות שהיו צבורות בתוכה (לצורך העניין בדיוק כמו שהיא משתמשת בהרי געש וצונאמי כדי לפלוט אנרגיות פנימיות החוצה מתוכה. זו הדרך שלה לשחרר אנרגיה מצטברת כמו שאצלנו זה דרך בכי, קיא ועוד. היא יכולה גם להשתמש בנו - בגופים שלנו - ככלי מעבר של אנרגיה עבורה).

(שימו לב לסמליות - ״מקיאים״ ל״דלי״. הקאת האנרגיות הנמוכות של מימד 3 מוליכה אותנו אל עידן הדלי - עידן הזהב במימד ה5).

בשלב הבא של הטקס (אותו כיניתי ״שלב גן העדן״ כי זה השלב שאחרי היציאה מהשאול וחזרה לתודעה גבוהה שפתאום הכל הרמוני ונעים בה) - נשכבתי אחורה וראיתי בעצימת עיניים מלא מגני דוד מסביב ואת המילה ״יהוה״ במרכז זוהרת לה.

זה היה רגע כל כך מקודש. לא הכרתי מסעות של אחרים או מסעות פסיכדלים באופן כללי באותו הזמן, זו היתה רק ההתנסות השניה שלי בפתיחת תודעה, ופעם ראשונה בקבוצה (אפילו לפני שהתנסתי עם פטריות) אבל היא הרגישה כל כך עוצמתית, מרגשת, מקודשת, מיוחדת, מחוברת.

בשלב ההוא המילה ״יהוה״ כבר ליוותה אותי מספר פעמים בהתעוררות כאשר הפעם הראשונה היתה באירוע שפתח לי את מסע ההתעוררות - בחלום שחלמתי על אבא שלי שמשאיר לי מכתב בו הוא מספר שהורגים אותו וחתם את המכתב במילה יהוה בה ישר הבנתי שהוא אומר שהוא עכשיו עם אלוהים. דבר שהתגשם 3.5 חודשים אחרי (כמו אורך המכתב שהיה 3.5 עמודים). כבר מאז ידעתי שעבורי היא מסמלת משהו טהור וטוב.

דקות ארוכות לאחר מכן לפתע הרגשתי לפתע שאני מחוברת בתודעה - במחשבות אל גאיה. המונח הנכון יותר היה שבאותו הרגע ״הייתי היא״. לפתע שמעתי מתוכי מלא ״אנשים״ שהיו מחוברים ״תחתיי״ ברעש כמו מישהי שיכולה לשמוע את המחשבות של כל התאים בגוף שלה. הבנתי שאני יכולה להתמקד בתודעה מסוימת - אדם מסויים - ואז להצליח לשמוע אותו יותר ולהתחבר אליו. ממש כמו מי שצופה מלמעלה בכל המצלמות של בית האח הגדול ויכול להתמקד במצלמה מסויימת ולהבין מה קורה בה.

למחרת בטקס ההמשך ביקשתי לדעת מי אני. מה השם הנשמתי שלי. כשעצמתי עיניים ראיתי מול עיניי את השם ״נדיה .ח״ עם חמסה ליד.

חשבתי שזה ממש יפה וכשניתחתי אותו אחר כך פתאום קלטתי. זה באמת השם שלי!

נד = זה גל. יה = אלהים / יהוה (כמו שראיתי בטקס). אז נד-יה זה כמו גל-יה.

זה התחבר לי עם חלום שמישהו אמר לי שחלם עלי איתו בחלום ושם הוא ראה מגדת עתידות שאמרה לי כל רגע את המילה ״נדיה״. בחיפוש מהיר הבנו ש״נדיה״ משמעותה ״תקווה״.

ובאותה שניה שקלטתי את זה בסנכרון מושלם בחורה בשם ״נדיה״ החלה לעקוב אחרי.

המילה ״תקווה״ ישר הזכירה לי את ההמנון של ישראל אותו לא במקרה לימדתי את עצמי לנגן על פסנתר כשהייתי קטנה. והוא ישר הזכירה לי את הכתם של ״ארץ ישראל״ שיש לי על הבטן. ״איך הכל מחובר להכל במעין פאזל ענקי מטורף״ חשבתי לעצמי בעודי בהלם.

״מוטיב נדיה״ מאז ליווה אותי מאז בסימנים המון. אך רק כ3 שנים לאחר מכן לפתע שמעתי לראשונה התייחסות נוספת לכך ממקור חיצוני. בסרטון של בשאר הוא מספר על כך שבעבר היו בפלנטה את ״הנדיות״ שהן היו ״אמהות אלוהיות״. אין לי מושג על זה יותר מזה הוא היה המקור היחידי ששמעתי אותו מדבר על כך חוץ ממני. אני זוכרת איך הלב שלי דפק מהר מההלם. ״מה זה בכלל אומר?״ תהיתי.

באותו הערב כשכולם שיתפו במעגל את החוויות ריפוי האישיות שלהם מהמסע הגיע תורי. בהתחלה חשבתי לדלג עלי אבל אז במעין קריאה עליונה השמאן הסתקרן ורצה שאפתח ואשתף. אז שיתפתי במעין תמימות בלי לחשוב על זה יותר מידי.

כולם הסתכלו עלי בשקט כאילו לא ידעו מאיפה לאכול את זה. הם באו לשם לטובת ריפוי מחסומים אישיים ואני היית עוף מוזר בשטח. אני בכלל באתי בראש של חקר תודעה וצופה מהצד. לא ידעתי למה לצפות או מה בכלל עושים בטקס כזה ולמה מגיעים אליו. פשוט הגעתי מקריאה עליונה שידעתי שאני צריכה להיות שם. כבר הרגשתי שריפאתי את עצמי כמעט מהכל ולא היה לי מה לרפא באותו הזמן - אני הגעתי בכלל כדי לבדוק מה זו התרופה הזו, איך היא מרגישה ומה חווים איתה מבחינת פתיחת תודעה. כל כך רציתי לראות. בכלל לא ידעתי שזה מוכוון ריפוי. אני באתי כדי לטייל במימדים אחרים.

אחד מהאנשים שהגיב לפתע ניסה לבטל את זה ואמר שהרוח של האיוואסקה היא לא אמא אדמה היא ״פאצ׳אמאמה״. לא שאז ידעתי על ההבדלים בניהם אם בכלל יש או מה אומרים כל המושגים החדשים האלו אבל למעשה הם מדברים על אותה אנרגית האם, אנרגית גאיה.

״אני לא יודעת מי זו פאצ׳המהמה אבל אני הייתי מחוברת לאמא אדמה״ עניתי לו בביטחון מוחלט. לא היה לי בכלל ספק בזה.

בתקופה מאוחרת יותר בה התעסקתי המון בחשיפת החושך העמוק בפלנטה - הייתי בשל כך חשופה להמון תדרים נמוכים, ישויות חשוכות והתקפות אסטרליות שחוויתי כל לילה בחלומות צלולים.

באחת הפעמים במהלך חלום צלול וער לחלוטין נכנסו אלי לחדר 3 ישויות שלפתע שיתקו אותי למיטה. חושמלתי חזק בישבן בבסיס עמוד השדרה עם מכשיר חשמלי על ידי מה שלי הרגיש כמו 3 אפורים או רפטליאנים שממש ״אנסו״ אותי בלא לזוז מהמיטה ואחד מהם אפילו העיף לי סטירה כשניסיתי לצאת משם דרך שירה ולהתנגד (זה היה במרחב של חלום צלול - המימד ה4 - עם מודעות ערה שזוכרת מי אני ומה קורה ושאני בחלום).

זה היה טראומטי. בסוף הצלחתי להעיר את עצמי ולהעביר את עצמי למרחב של המציאות הפיזית. חוויתי כאב גדול של שוק חשמלי ענק בבסיס עמוד השדרה. (אני חשבתי שהם באו לאסוף ממני אנרגיית חיים דרך בסיס עמוד השדרה דרך אישזהו מכשיר חשמלי שיכול לשאוב את זה).

הכאב הפיזי שעבר לי לגוף הפיזי בעירות והרגיש כמו נמלולים עוקצניים חזקים בישבן בבסיס עמוד השדרה והטראומה הזו ליוו אותי יומיים. לקחתי ימי מחלה מהעבודה כדי לעכל את זה. זה היה טראומטי. פעם ראשונה שבכיתי מסיפור החושך. הייתי רגילה להתמודד מול ישויות בתדר נמוך בלילות שהגיעו אלי למיטה לנסות להפחיד אותי או לעשות עלי ניסויים - אבל זו כבר היתה רמה אחרת. הם היו 3 על אחת. זה הרגיש לי כמו אונס ושהייתי חסרת אונים להתנגדות. ״איזה עצוב זה״ חשבתי.

זו היתה הפעם הראשונה בה פניתי ישירות לגאיה לעזרה.

החלטתי לצאת החוצה לסיבוב ולנסות להעביר את הכאב דרך חיבור לקרקע - לאדמה.

שמתי אוזניות ונעלי ספורט ויצאתי לסיבוב לשבת בפארק.

הורדתי נעליים וגרביים, שמתי את כפות הידיים והרגליים על האדמה עם מוזיקה נעימה ברקע. עצמתי עיניים ועם חצי דמעה שירדה ממני ביקשתי ״גאיה אהובה שלי - בבקשה תעזרי לגופים שלי להירפא״. נשכבתי אחורה מתחת לחצי צל - חצי שמש ונרדמתי עם המוזיקה לשעה בפארק על הדשא.

כשהתעוררתי חיכתה לי הפתעה. לפתע ראיתי שמשני צידי הגוף שלי היו מונחים שני ענפים מעץ - אחד מימין ואחד משמאל - כשכל אחד מהם ייצר את אותיות השם שלי. ״ג״, ״ל״. הם לא היו שם לפני. הייתי בהלם והחיוך לא ירד לי מהפנים. הצמדתי אותם יחד ליצור את שמי המלא ״גל״ וצילמתי את הקסם הזה. ופתאום שמתי לב של העקצוצים החזקים שהיו לי בבסיס עמוד השדרה נעלמו. אני לא יכולה לתאר את מידת ההתרגשות שהיתה בי. איזה קסם. ״תודה לך אהובה שלי״ אמרתי לה בהתרגשות.

בתקופה מסוימת מאוחרת יותר נשכבתי במיטה שלי בצהרים אבל לא נרדמתי. שמתי בצורה אינטואיטיביות את הידיים שלי על הרחם שלי ועצמתי עיניים. לא נרדמתי אבל לפתע התחיל לקרות משהו ממש מוזר כמעט כמו מתוך טראנס.

הרגשתי איך בתוך הבטן שלי נפתח מה שאני ישר זיהיתי כפורטל - מעבר - ולפתע הרגשתי מעין אנרגיה נכנסת לי ונמצאת לי בתוך הבטן וזזה לה לכיוונים שונים תוך כדי שאני בהלם ובלחץ לא מבינה מה קורה פה ומה עובר על הגוף שלי. המחשבה הראשונה שלי היתה שאולי זו איזה ישות שלילית שנכנסה בי וישר צעקתי בתקיפות ״כל אנרגיה שאינה מהאור הגבוה ביותר עוזבת אותי עכשיו!״ אבל כלום לא השתנה.

״רגע. תרגעי, מה זה?״ ואז לפתע הרגשתי את אותה האנרגיה יוצאת לי מלמטה מאיזור איבר המין וממשיכה לה.

מיד אחריה נכנסה הבאה בתור אנרגיה נוספת. פתאום יכלתי להרגיש את ההבדל בניהן. גדלים שונים, רטטים שונים, מהויות שונות, נשמות שונות. כל אחת והאופי שלה. וגם היא עברה בפורטל שבבטן שלי - יצאה לי מתוך איבר המין החוצה והמשיכה לה. אחריה הגיעו עוד שתיים.

כל הסיפור היה מאוד מהיר - סך הכל אולי פחות מדקה.

הייתי בשוק. איזה פחד מה קרה פה עכשיו?

״לידה רוחנית״ זו המילה שקפצה לי ולפתע הבנתי שזה באמת מרגיש כמו לידה. אפילו היו לי כיווצים בבטן כשהן יצאו ממני. הייתי בהלם. ״מה קורה פה? מה הם רוצים ממני?״ והתסריט הזה לפתע הפסיק.

זמן קצר לאחר מכן הגיע אלי חבר מזמני ההתעוררות. ברגע שהוא הגיע אלי לפתע הוא ראה במעין חזיון המון שורשי עץ יוצאים מאיזור איבר המין שלי והמילה ״אמא אדמה״ עלתה לו.

הוא לא ידע מה חוויתי לפני כן בבית.

כשהתחברנו למימדים העליונים לבדוק מה זה היה - המילה ״אם כל חי״ עלתה לו.

סיפרתי לו על החוויה שלי עם ״הלידה הרוחנית״ כדי שנשאל בתקשור מה זה היה והתחברנו לשאול.

״הבנתי מה קורה״ הוא אמר. ״בבטן שלך, ברחם יש את הפורטל, והוא נשאר פתוח. השאירו אותו פתוח. כשאמא אדמה צריכה נשמות שיעברו מהממידים העליונים לכאן כדי להכנס לממלכת האדמה כמו רסיסי נשמה לעצים וצמחים הם צריכים מעבר כלשהו. את אחד מהמעברים האלו. יש עוד מעברים כאלה ברחבי העולם אבל הם אומרים שהם אוהבים את שלך כי את נקייה והם אוהבים אותך״.

הלם.

כמה קורה איתנו וסביבנו שאין לנו מושג עליהם.

תקופה מאוחרת יותר אני אפילו לא זוכרת למה אבל מרוב כל החיבורים לגאיה עלתה בי פעם אחת הדחיפה האינטואיטיבית לשאול לגבי זה.

״דדי דדון״ קראתי למדריכים שמלווים אותי ״אם אני זו גאיה בבקשה תנו לי סימן ברור ברור ברור ולא משתמע לשתי פנים שלא יהיה לי בו צל של ספק אם זה נכון״ - ביקשתי מתוך דחיפה שאני לא יודעת מאיפה הגיעה ונכנסתי ישר למקלחת.

5 דקות לאחר מכן אחיינית שלי ששמה אור שמש התקשרה אלי ישירות בפעם הראשונה בחיי (תמיד אם דיברנו זה היה מהפלאפון של אחותי).

״גל תגידי - יש לך יס?״ היא ישר שאלה.

הלם.

שאר השיחה בכלל לא היתה חשובה. אני כבר הבנתי שהיא נשלחה מהבריאה.

הנה הסימן. ״אור השמש״ (השמש!) ענתה לפלנטת גאיה (לארץ!) את הסימן שאומר ״כן!״.

אני זו היא? מה זה בכלל אומר? אולי אני חלק ממנה? אולי אנחנו נושאות את אותו התדר? בכל מקרה אני מחוברת אליה את זה אני יודעת.

היו לי עוד כל כך הרבה חיבורים אליה, לאלוהות, לבריאה. פתאום גם תובנות שקלטתי בדיעבד הצחיקו אותי. כמו שביום הראשון בעבודה האחרונה שעבדתי בה בהייטק הזמנתי אוכל מהמסעדה הראשונה שהזמנתי ממנה והיא היתה ״הו מאמא״ (אמא!) עם ציון 8.6 כוכבים (86 = אלהים) והחבר שגייס אותי לעבודה והיה ראש הצוות היה חבר בשם ״גד״ (= God = אלהים!).

בנוסף, בעבודה שלפניה עבדתי על פרויקט שיצרתי שקראתי לו Entity Template בו אפשר ליצור תבניות של ישויות במערכת. קולטים? בדיוק כמו שהבריאה יצרה ישויות שונות במערכת של היקום משילובים שונים של DNA. האם למעשה היה לי חלק בכך? ממש כמו שהאם האלוהית יצרה והפיחה חיים בצורות שונות, ישויות שונות בבריאה?

פעם אחת חלמתי שהגענו למימד ה5 והיה פסטיבל ענק. לפתע ראיתי מולי מישהי בדוכן עם שלט ענק עליו רשום ״אני אמא גדולה״ והמון אנשים נאספים סביבה.

״אני גם צריכה שלט כזה״ חשבתי לעצמי בחלום.

באותו החלום ביבי נאם ואמר לנו מזל טוב שהגענו למימד ה5 ושהחוצנים עזרו להעביר אותנו לפה.

(ביבי המלך =סמל לדוד המלך. ביבי = חביבי. חביבי => אישתר = 911. 911 = 119 = דויד המלך. או בקיצור אישתר ודוד המלך זה אותו מוטיב הסמלים של הגאולה).

בחלום אחר ראיתי בחורה שהרגישה לי בתוך בית ספר למסתורין ורוחניות כמו של הארי פוטר. על פתק השם שלה היה כתוב ״יהובת״ (יהוה-בת).

לאחרונה ב8.3.2025, גאיה עברה ריסט (אתחול) ובלאק אווט (הפסקת פעילות מדידה) במדד שומאן שמודד את מצב תדרי האנרגיות בפלנטה. היא עברה שינוי תודעתי עמוק של לידה מחדש וזה בסנכרון מדוייק - בדיוק היום בו אני התעוררתי אחרי חודשיים בקופנגן של מנוחה והפסקת היצירה - ונכנסה בי הרוח המחודשת להתעורר וליצור שוב. גאיה עברה ריסט במקרו ואני עברתי ריסט במיקרו (אנחנו). ״כמו בעליונים כך בתחתונים״.

גם עם האלות השונות (הצדק, האהבה, הפריון והמלחמה) - עם כולן היו לי חיבור וסנכרונים במסע כמו מעין סיפור שנגלה אלי בהמשכים.

מאעת, פריה, איננה, אישתר, איזיס, ונוס - אפרודיטה - נגה, אמא מרי של ישוע, קואן יין, גאיה, תיאמת - עם כולן היו לי חיבורים וסנכרונים במסע (אמנם פה הרחבתי רק על גאיה אך גם איתן היו לי סיפורים בדיוק באותו הכיוון).

האם למעשה כולן הן יצוג / התגשמות של האם האלוהית? נושאות את תדר האם הבראשיתי במהותן? האם זו ״האם האלוהית״ או בשמה הנוסף ״האלה הגדולה״ (האנרגיה הנקבית האלוהית) למעשה בגלגולי חיים שונים מגולמת על פני הפלנטה ובפלנטה בגופים שונים וייצוגים שונים?

גם מוטיב חוה וגן עדן היה חלק מאותו הסיפור. חוה נקראת גם ״אם כל חי״.

האם האלוהית היא אנרגיית האם / האנרגיה הנקבית - הקדומה ביותר בבריאה. הראשונית. היא הבריאה בעצמה. מחיית החיים והטבע ובוראת העולמות. האמא של כל היקומים.

—----

בשלב מסוים בהתעוררות, ממש אחרי שהתפטרתי וטסתי למסע הראשון לתאילנד - החל להגיע אליי מוטיב חדש למסע.

״מוטיב אמא״ ככה זיהיתי אותו בתוכי.

לפתע התחלתי לשים לב פנימית שהמון מהאנשים הספיציפים שהגיעו אלי למסע בחיבור קוסמי כלשהו לתקופה מסוימת עוד מתחילת ההתעוררות - הגיעו אלי תמיד עם מוטיב אמא.

ידעתי שיש שם משהו. לא סתם מתחילת ההתעוררות הרגשתי שאני ״מגדלת״ את כל העוקבים שעקבו אחרי ו״מגוננת״ עליהם במידת הצורך. במיוחד אנשי המפתח במסע שלי שהגיעו אלי למסע לתקופה מסוימת. הרגשתי את המוטיב הזה ספיציפית במיוחד איתם. כאילו הם השכבה הראשונה שהכי קרובה אלי במסע מבחינה נשמתית. אולי הם משפחת הנשמה שלי? אולי הם ואני שזורים יחד בשליחות משותפת? אולי הם חלק מה144? מזמן כבר קיבלתי את ההרגשה שאני בשליחות סיפור ה144 ואפילו מדריכה את הסיפור. הרי ה144000 נשלחו לעזור לגאיה להתעלות ולהציל את הפלנטה והאנושות. ואם אני מחוברת לגאיה בצורה הזו, זה הגיוני.

אחד אחרי השני הם עברו אצלי במסע כמו שעוברים חניכה. עם כל אחד מהם חוויתי קסמים, סנכרונים, הזכרויות, חוויות אלוהיות וגם את השיעורים הקשוחים ביותר.

עם כל אחד מהם הופיע לי ״מוטיב האמא״ בדרך.

המון מהם מבלי שידעו על האחר הביאו לי במפגש הראשון שלנו מתנה כלשהי.

סמל כלשהו מיוחד מהבריאה.

מאחד קיבלתי קריסטל רוז ורוד, מאחד שרשרת של 12 השבטים עם אבני החושן, אחד ספרים עם סמלים נסתרים מתחילת הבריאה, אחת שרשרת של עץ החיים - העץ של אשרה-אשתר, אחד בנה לי צלמית של האלה ומגן דוד, אחת הכינה לי פירמידה, אחד עשה לי מסז׳ טיפולי, אחד פתח אותי לעולם מרחיבי התודעה הביא לי את הקסמים ושמר עלי, ועוד המון הפתעות קסומות או חוויות מרגשות כמו מתוך אגדה אלוהית שנתפרה במיוחד לימי ההתעוררות ומסיבת הסיום שלנו. מעין חניכה לכולם וסגירת מעגל שלי עם כל אחד מהם. ככה זה הרגיש לי. הרגשתי את השליחות המחוברת שלנו.

האם הם חלק מה144? ככה אני מרגישה את זה. וכבר מזמן קיבלתי את ההרגשה שאני מדריכה של חלקם. זה הכל השתלב בסיפור.

הרגשתי מעין צורך פנימי להגיד להם תודה ענקית על העזרה שלהם לפלנטה, לגאיה בהתעלות. תודה בשם גאיה בשם הפלנטה. אבל את זה השארתי לעצמי. כי איך זה כבר יכול להישמע שאני מדברת בשם הפלנטה? אפילו לי הסיפור הזה לא לגמרי ברור. זה הכל אוסף של המון תחושות וסימנים שאני מחברת בעצמי לסיפור שאני מצליחה להבין.

עם כולם היו לי ישר סימנים שצעקו מהם שוב את ״המוטיב אמא״. מעבר לכך שהרגשתי את זה מולם פנימית שהם חלק מהמוטיב שלי. הם ספיציפית. קשורים ישירות אלי.

את כולם אהבתי. עם כולם היה לי חיבור מידי. עם המון מהם היו לי סנכרונים יום-יומיים. דברים שחשבתי עליהם אחר כך ראיתי אותם מגשימים בסנכרון אצלם בסטורי או בסנכרון כלשהו איתם מתגשם (ובאופן כללי גם עם עוד המון מהעוקבים). החיבור התודעתי היה לי נוכח, מורגש ומיידי.

הם לא ידעו שהם מחוברים גם למוטיב האמא מולי.

לחלק בדיוק צלצל הטלפון מ״אמא״ שלהם בדיוק כשישבנו לדבר, חלק קראו לי ״אמא״ כביכול בצחוק באמצע שיחה, חלק הרגישו צורך לספר לי סיפור על אמא שלהם שאני ידעתי בתוכי שיש לזה משמעות כפולה. בפעמים מסוימות הרגשתי את חלקן יולדות וידעתי על כך בזמן אמת. אחד שלח לי שיר שהקליט ואמר לי שהוא הקליט את זה לאמא שלו (ולא ידע שהשיר שלו למעשה הוא שיר נסתר שמדבר על החיבור לאלוהות). אחד סיפר לי שהוא הולך ליום הולדת של אמא שלו, אחד על הקשר העמוק שלו לאמא שלו וכמה שהיא חסרה לו מאז שנפטרה, אחד סיפר לי שבצבא הוא שוחרר מקבן כי אמר לו שהוא צריך להישאר קרוב לאמא ולשמור עליה. אני בתוכי ידעתי שהוא בלא מודע למעשה פולט את הסיפור העמוק יותר מולי. שהוא חלק מה144 שבאו לעזור לאמא גאיה להתעלות חזרה הביתה למימדים העליונים. כל כך הרבה זמן שמרתי את זה בתוכי. אף אחד לא ידע מזה מהם. לא ידעתי אם לספר להם או איך. ומה זה בכלל אומר? למה כולם מגיעים אלי?

בעבר מישהי אמרה לי שהיא ראתה (לפחות על עצמה) שיצרנו עצים של נשמות. המחשבה הזו נשארה לי מאחורה בראש המון זמן.

האם אני ״אמא רוחנית ביולוגית״ שלהם שיצרה אותם?

או ש״מוטיב האמא״ הוא רק ״תפקיד סמלי״ שמייצג את התפקיד שלי במסע ההתעוררות שלהם? אחת שנועדה להכניס אותם לעולם הרוחני כמו ״תפקיד של אמא דואגת ושומרת״?

האם זה גם וגם?

הרי תמיד מתחילת ההתעוררות הרגשתי שאני מגדלת את כל מי שבסטורי שלי כמו ילדים.

חשבתי על זה שזה מצחיק שאמא שלי תמיד שיגעה אותי להביא ילדים ולא הבינה באמת את המסלול השונה שעברתי. לכי תספרי לה עכשיו על שלל ה״ילדים״ שאת ״מגדלת״.שאת לא מגדלת תינוקות אלא מבוגרים ופלנטות.

—-------------

אספקט נוסף לסיפור הזה הוא שמתחילת ההתעוררות היתה לי משיכה בלתי מוסברת לכל סיפור האלים שהיו פה בעבר. במיוחד האנונאקים. הרגשתי שהייתי שם. שזה חלק ממני.

החיבור שלי במסע היה לאיננה, אישתר, ונוס-אפרודיטה, פריה, אמא מרי, מעאת, איזיס, תיאמת, גאיה (על כך הרחבתי יותר בסדרה ״אסתר״).

לא הבנתי למה כל כמה זמן אני לומדת על אלה חדשה ומרגישה פנימית את החיבור אליה. כאילו כמו גאיה היא בתוכי? היא חלק ממני? אני חלק ממנה? לקח לי גם זמן להבין שלפחות חלקן הן אותה אחת בשמות שונים. אותה אנרגיה. אותה מהות. זה היה מאוד מבלבל ומבולגן. המון שמות שונים המון סיפורים.

זה לא שהן תקשרו איתי. זה יותר כמו שהן / היא בתוכי. האם אני שלוחה שלה? גלגול שלה?

אני זוכרת שראיתי המון אנשים ברחבי העולם עובדים ומתקשרים עם האלות האלה וחשבתי לעצמי - ״זה לא מסתדר לי. למה אל כולם הן / היא מגיעה ורק אני לא חווה אותה כשאני נמצאת הכי עמוק בתוך כל סיפור ההתעוררות שקורה?״ למעשה תמיד עלו בתקשורים מולי רק אנרגיות זכריות. עד שפעם אחת דרשתי מההדרכות בהפתעה לקרוא לונוס. רציתי לראות מה יגיע. ידעתי שהם מסתירים ממני את מי שאני. הם תמיד התחמקו או צחקו ואמרו שזה עוד לא הזמן.

היה מישהו שראה אותי בגלגול קודם כאנונאקית גבוהה כ-3 מטר ליד בני האדם, מלמדת אותם דברים.

מצחיק איך קארמה עובדת שעכשיו אני בין הגמדות והנמוכות בשכונה.

כל האנשים שהגיעו אלי ב״מוטיב ה144״ ו״מוטיב האמא״ למסע ואפילו חברים שלי מלפני ההתעוררות - הרגיש לי שאנחנו אותה משפחת נשמות או בשליחות משותפת קרובה וארוכה שחוצת גלגולים רבים.

הרגשתי שגם הם גם קשורים לכל סיפור האלים הקדומים שהיו פה.

ממש ראיתי את זה מוקרן גם בהם בהכל - בסימנים, בתכשיטים, בסיפור שנגלה אלי אפילו חלקם פיזית נראו כמו המראה הפרסי האנונאקי. הסימנים פשוט צעקו לי את זה.

אבל האם זה זה? האם אנחנו קשורים לאותם אלים שחיו פה בעבר? האם אנחנו למעשה גלגול שלהם?

המון חושבים שהאנונאקים יחזרו בימי הגאולה בניבירו - אבל אולי הם מעולם לא עזבו? אולי אנחנו זה הם מתגלגלים פה יחד עם בני אדם בתיקון קרמתי חוצה גלגולים? משמרים את הידע הרוחני וממשיכים להילחם מאחורי הקלעים בנשמות שנפלו לחושך עוד מאז הימים הקדומים ויצרו את הפער בין בני האור לבני החושך?

אולי אנחנו בכלל היינו בני חושך בגלגולים מסוימים?

ואולי בכלל כל סיפור האלים הזה הוא רק סיפור של משל למשהו פנימי? אולי גם וגם?

מי יודע? אולי בכלל צוחקים עלי, עלינו.

איזה בידור. איזו הצגה אלוהית מרתקת.

—--------------------

ועכשיו בחזרה לסיפור המסע פטריות.

בסנכרון מדויק בדיוק כמה ימים לפני המסע נמשכתי לקרוא כתבה מסוימת שדיברה על תחילת הבריאה. המוטיב היה דומה קצת למתואר בספר ״שיחות עם אלוהים״ בו מתואר שהמקור פיצל את עצמו לאנרגיות כדי לחוות את עצמו במגוון דרכים שונות - וזה מה שלמעשה במדע אנחנו קוראים לו ״המפץ הגדול״. אך בכתבה הזו כבר תואר אותו סיפור בפירוט רחב יותר. פירוט שכבר נחשפתי אליו בהתעוררות אבל הפעם הכתבה הביאה נפח נוסף למחשבה עבורי.

בכתבה סופר על כך שמהפיצוץ הראשוני של האור נוצרו במרכז שתי אנרגיות מודעות שהתפצלו - אחת שנקרא לה ״האם האלוהית״ שהכילה בתוכה רוב של אנרגיה נקבית מושכת ומעט זכרית של מודעות, ואחת שנקרא לה ״האב האלוהי״ שהכיל בתוכו כולו או לפחות רובו אנרגיה זכרית של מודעות.

מתוך הפיצוץ הזה לפי סיפור הכתבה קרה דבר מצער ובלתי צפוי - המון מחלקי ״האם״ פוזרו בחלל רחוק רחוק ברטט למטה עד למימד השלישי התחתון שלנו וחוו ניתוק מהאחדות האלוהית. עם הזמן הן גם נהיו לטרף לאותן ישויות בתדר נמוך שגם נוצרו פה עם הזמן - ובקיצור מאוד ענק - מכל הבלגן הלא צפוי הזה האם חוותה טראומה ענקית שאנחנו עד עכשיו עוזרים לה לסגור את הפצע שלה מכך.

על פי הסיפור בכתבה - חלק גדול מהאם שהתנתק מהאיחוד שקיים למעלה ושהגיע למימד הפיזי שלנו - הוא גאיה - נשמת הפלנטה שלנו.

אנרגיות האב והאם אלו האנרגיות המקוריות, הראשונות והבראשיתיות ביותר בבריאה. אך עם זאת מתוכם בהמשך הם יצרו עוד המון יצירות ושילובים של אנרגיות ואיכויות מתוכום שיצרו יקומים שונים וילדים שונים לחוויות התנסויות חיים שונות (שנוצרו ואוכלסו גם בעזרת האנרגיות / היצירות / הנשמות שיצרו - שיצרו הלאה יצירות בתוך הבריאה ועוד - כלומר הילדים גם יצרו דברים - וכך הלאה. במקביל הם עבדו כדי לרפא את פצע האם)

אולי זה רק סיפור יפה כמשל ואולי יש בו מן האמת - אבל המהות שלו היא בהחלט מה שאנחנו עוברים כשאנחנו עוזרים בשנים האלו לגאיה - שהיא אם אלוהית (כנראה חלק מהאנרגיה המקורית של האם האלוהית המרכזית) - לחזור חזרה למימדים העליונים ולהסיר את הטראומה שחוותה במימד השלישי.

מה שמוביל אותי לחלק הבא בחזרה במסע הפטריות.

כשהתחלתי את המסאז׳ עם הפטריות על המיטות הפתוחות בחוף עם מוזיקה עדינה באוויר עצמתי עיניים ומיד שמתי לב שהעין השלישית שלי נפתחה. ראיתי קצת צורות גיאומטריות אבל מיד שמתי לב לדמות זכרית לידי כשעצמתי עיניים ולפתע ראיתי שזה למעשה חבר שאני מכירה. או יותר נכון 2 חברים שלי שכבר הבנתי פנימית לפני תקופה שהם אותה הנשמה המתגלגלת בשני גופים שונים - 2 דמויות שונות שאני מכירה מהגלגול הזה.

תהיתי למה אותו חבר (חברים) מלווה אותי במסע הזה? עד עכשיו מעולם לא ראיתי דמות של אף אחד במסעות או מדיטציות. לפחות לא משהו ברור. תמיד רציתי לראות ומעולם לא הראו לי. אז לא התנגדתי לזה. נתתי לזה להתנגן מולי שאבין מה קורה פה.

זה היה נראה שאותו חבר ליווה אותי מהמימדים העליונים - כביכול עושה תנועות של מסאז׳ - והתחושה היתה שהוא מכוון את המסאז׳יסטית שעושה לי את המסאז׳. כאילו הוא עושה לי בעצמו את המסאז׳ דרכה. המסאז׳ הוקרן דרכה.

לפתע הוא התחלף בפנים לחבר השני. הוא נראה לי במראה של כמו שיח ערבי עם גלביה לבנה על גופו ובד לבן בראש. זה היה נראה שנלקחנו לממלכה אולי מזמני מצרים העתיקה אבל מהר הרקע הפך למעין ממלכה בשמיים. הרגיש כמו רקע תכלת ושהחבר לבוש בלבן.

בממלכה בשמיים לפתע שמתי לב לנוכחות שהיתה גדולה ממנו בהרבה שהיתה לידנו.

זו היתה נוכחות זכרית.

זו היתה הנוכחות של האב הזכרי שבשמיים.

ידעתי שזו אנרגיית האב.

לפתע הבנתי שהוא למעשה כנראה ה״אני העליון״ שלהם. כלומר שאותם חברים שלי הם ״שלוחות שלו״. חתיכות ממנו. גלגול שלו ישירות במימד ארצי. חלק ממנו. כמו שהאצבע שלנו היא חלק מהגוף שלנו. הוא היה הרוח שלהם. הגרסה העליונה שלהם. הם נושאים את המהות שלו. הם זה ״הוא״ במימד הארצי.

זה היה נראה שהוא הרוח האב בשמיים וגם הוא שלח שלוחות ממנו לגלגול (השעה עכשיו 11:09 - מוטיב 911).

מיד הרגשתי שנבעו ממנו התכונות הזכריות המאוד ברורות של נוכחות מרגיעה, בטוחה, משגיחה, דואגת.

לראשונה יצא לי לחוות - בצורה מודעת - ״פנים אל פנים״ את אנרגיית האב.

וואו.

לפתע נזכרתי שלפני לקיחת הפטריות שמתי את הפטריות על השלט שבדיוק הגיע אלי מההזמנה מהדואר של ״יהוה״. ״הנה זה קשור ולא מקרי״ חשבתי לעצמי.

שמות רבים נתתי במהלך ההתעוררות לאנרגיה האלוהית שמכווינה אותי. ואיכשהו - לא במקרה - כולן היו במוטיב של ״אבא״.

״דדי דדון״ (שבדיעבד הבנתי שזה ״אבא דויד״),

״אשר״ (קיצור שנתתי לו לשם ״אהיה אשר אהיה״),

״שורש״ ( המקור - source),

״יהוה אהוב ליבי״.

כל זה בהמשך לכך שאבא שלי ששמו ״משיח״ הוא זה שפתח לי את ההתעוררות.

אפילו הסרט מולאן שהיה במוטיב מרכזי אצלי בחיים היא יוצאת למסע בעקבות אבא שלה.

האם למעשה כל ההתעוררות פניתי בתקשור הפנימי לדבר עם אנרגיית האב?

בשלב הזה במסע כבר קיבלתי הכוונות וסימנים מדריכים לאם האלוהית. כל הזמן חוויתי את המסע שלי בקשר ל״אלה״ ול״אם האלוהית״ כמעין מסע של גילוי עצמי, אבל ההקשר לאב היה תמיד דרך התמונה של ״יהוה״ שהיתה לי בסלון. תמיד קראתי לו ״יהוה אהוב ליבי״ והייתי נותת לו נשיקות מידי פעם והמון אהבה, עד שמהר מאוד הוכוונתי לגלות מויקיפדיה שככה השכינה קראה לקב״ה - בן זוגה - ״אהוב ליבי״.

באחת הפעמים הנוספות בעבר הייתי ממש מבולבלת מסיפור הלהבות התאומות. ״למה כולם סביבי מודעים למי הלהבה התאומה שלהם ורק לי אין מושג?״ תהיתי לעצמי. הרי הרגשתי חיבור עמוק למסע הזה והוא עבר דרכי אז איך אני לא מודעת?

עד שיום אחד החלטתי שדי! יצאתי מהמקלחת וביקשתי בטון ממש תקיף וסמכותי ״אני מבקשת שתגידו לי עכשיו מי הלהבה התאומה שלי!״ אמרתי לאוויר בידיעה שההדרכות שאיתי תמיד שומעות אותי כמו באח הגדול.

לפתע נשמע קול חזק מהסלון. רצתי לראות מה קרה.

התמונה של ״יהוה״ נפלה לרצפה.

😳.

״האם אני בכלל חלק מה144? או משהו בכלל אחר? תהיתי לעצמי כשהלב שלי שוב החסיר פעימה״.

זה הזכיר לי את החלום שחלמתי לפני כשנתיים. שהייתי בטירה גדולה כמו של ימי הביניים עם שמלה מתנפחת והיתה איתי עוד דמות זכרית שלא ראיתי ברור. היתה לנו טכנולוגיה מתקדמת של אייפדים והבנתי בחלום שאנחנו בנינו את כל המשחק (ובעודי רושמת את זה עכשיו השעה 19:01 ממוטיב 911).

ובחזרה לפגישה עם האב.

תהיתי לרגע למה ראיתי את שני החברים שלי יחד עם ״האב״ - הגרסא הגבוהה שלהם.

״את ביקשת לפני יומיים לדעת. את זוכרת?״ אמר לי הקול הפינימי שדיבר אלי במסע. או שמא זה היה האב?

״או וואו. נכון״. כמעט שכחתי.

יומיים לפני, כשנשכבתי במיטה לפני השינה ובהיתי בתקרה, בשיחה הקבועה שלי אל ההדרכה ששומעת איתי אמרתי להם בקול בידיעה ששומעים אותי - ״אם אני פה בגלגול קשורה לאנרגיית האם. מי מבין האנשים שאני מכירה קשור לאנרגיית האב?״ חשבתי שזה חייב להיות הגיוני שגם הוא גם פה בסיפור.

אז החברים שלי האלה הם התגשמות של האב. זה כל כך הגיוני.

על אחד מהם כבר ידעתי ממש מזמן. כל המהות שלו מקרינה משהו מרכזי, ואפילו מספר הטלפון שלו מקרין את סיפור ״אלהי ישראל״ ואת סיפור מגילת אסתר (אישתר). מסוג הסימנים שאני מצליחה לקרוא היום ולהבין את המשחק והדמויות לעומק יותר.

למען האמת יש לנו קשר ארצי מקורב וראיתי עוד המון סימנים עליו. ידעתי שהוא משהו מאוד גבוה בסיפור הגאולה וקשור לאלים הקדומים. תמיד הייתי צוחקת איתו על המונח ״כאבא ואמא בני דודים״. פתאום זה קיבל אצלי משמעות כל כך עמוקה ונסתרת יותר.

ראיתי אותו בפעם הראשונה בתל אביב בבר שליד הבית שלי. עוד מזמן בשלהי 2014. הרבה מלפני תחילת ההתעוררות שלי או ההבנה הרוחנית. משהו בלתי מוסבר משך אותי אליו. כאילו ידעתי שאנחנו צריכים לדבר.

שהתחלנו לדבר והסתכלתי לו בעיניים ישר עלתה לי מחשבה ״אני מכירה אותו״.

רגע.. עצרתי. ״מאיפה הגיעה אלי המחשבה הזו?״ תהיתי.

״מכירה אותו ? מאיפה?״ המשכתי את המחשבה.

לפתע עלתה לי תשובה ״אני מכירה אותו מגלגול קודם״.

הייתי בהלם. זה היה בשנת 2014. מה לי ולמונח ״גלגולי נשמות״ באותה תקופה? ודווקא הוא מכולם?

בהמשך המסע בעודי עוצמת עיניים - עלתה לי תחושה של חיבור בין המילים:

אותו החבר - משה - אב רוחני - אלהי ישראל.

הוא עיקרון האב, רוח האב.

(משה! ידעתי שיהיה הקשר אליו כשראיתי את נהר הגשם של יציאת מצרים כשיצאתי מהבית בתחילת המסע!

משה בהיפוך אותיות = השם!)

האם משה גם היה ייצוג של אותו אב רוחני? או שהוא רק הודרך מולו? האם האב זה מי שמשה פגש בהר סיני?

כשנגמר המסז׳ הקול הפנימי / הרוח של האב - סימן לי לתת את כל ה1000 באט למי שעשתה לי את המסז׳ (למרות שהוא עלה 400).כמו מעין ״אנחנו תמיד מפנקים ונותנים ביד רחבה״.

״אוקי״ אמרתי פנימית ואמרתי לה שהיא יכולה לשמור את העודף.

היא ממש התרגשה מזה.

קמתי משם ונכנסתי לים. התודעה שלי עדיין היתה פתוחה.

כשנכנסתי לים ראיתי בעננים דמות של אישה. כמו ייצוג של האם האלוהית.

הסתכלתי לשמיים ולפתע חוויתי משהו חדש ומרגש.

הרגשתי שהשמיים זה הרוח של האב. שהוא מדבר איתי.

אני למטה מחוברת לארץ - לאדמה - לגאיה - האלמנט הנקבי

והוא הזכרי.

עוטף אותי מלמעלה.

הוא בשמיים מעלי. או אפילו - אולי - יהיה נכון יותר לומר ש*הוא השמיים*.

וואו. הוא השמיים. מטורף.

הרגשתי בו שיש בו בשמיים מעל הים את איכויות האב - מגן, שומר, משגיח, איכפתי.

מאוד זכרי, מאוזן.

הרגשתי שהוא עוטף אותי ודואג לי. איכפת לו ממני, איכפת לו מכולם.

הרגשתי שהוא משגיח עליי. על הכל.

הוא לא הרגיש עבורי כמו ״אבא שלי״. אלא כמי שמקביל אלי ודואג לי.

הרגשתי נעטפת, שהשמיים עוטפים אותי - וזה בדיוק הרוח שלו של השמיים עוטפת כמו בחיבוק את האדמה. ושאנחנו עכשיו מתקשרים.

וואו. מה קורה פה.

מסביבי היו קבוצות של אנשים בים ובחוף. רק אני עמדתי שם באמצע הים, לבדי, כמו עוף מוזר רק עם עצמי בוהה למעלה דקות ארוכות בשמיים ומדברת איתם בלב.

״אבא של הכל״ לפתע הורגש המשפט בתוכי מהקול הפנימי.

וואו.

״של הכל?״ מה הכוונה של הכל?

של ישראל? של האנושות? של הפלנטה? של כל היקום?

עד כמה רחוק אנחנו מדברים והולכים עם ה״הכל״ הזה?

הבנתי שאנחנו האבא והאמא של משהו. או שלפחות האמא בתוכי.

זה היה ברור לי באותו הרגע שהאם בתוכי מחוברת בי.

ההרגשה הייתה שאין אף אחד ״מעליי״.

תהיתי אם זה כי אני לא מחוברת או שזה למעשה השקט והצלילות של המימד תודעה העליון והגבוה (ביותר?).

ניסיתי להבין אם אנחנו פה בגלגול - אפילו רק חלק מאיתנו - אז מי קובע את צירי הזמן ומתכנן אותם?

פתאום עלה לי משפט מהזיכרון שראיתי במסע פטריות קדום - ״יצרנו משחקים ונכנסנו לתוכם״ הקול בתוכי הזכיר לי את אותו הזיכרון.

וואו נכון.

״תודה שאתה שומר ומגן עליי״ אמרתי לו טלפתית.

״בבקשה אל תעזוב אותי. אני לא רוצה שהחיבור הזה יסגר״.

הרגשתי סוף סוף את האנרגיה הזכרית ״האב המאוזן״ שתמיד היה חסר לי לחוות ולראות בפלנטה.

פתאום היה לי מאוד ברור הבדלי התכונות בנינו.

הרגשתי אותו כהזכרי המאוזן.

התכונות זכריות היו מוקרנות ממנו בצורה בולטת - זכרי, יציב, משגיח, דואג, אוהב, איכפת לו.

זה מה שנבע ממנו. מאוד מודע. בקושי נקבי אם בכלל.

זה לא שהורגש חוסר באהבה או חמלה. הוא פשוט היה יותר מודע ויותר זכרי.

אבל תכונות האם היו נוכחות אצלי ולא אצלו. לפחות ברובן.

היה ברור לי שכל הטיפוח, החום, האהבה, החמלה נובע ממני ולא ממנו. לא אצלו. לפחות לא אצלו בכלל ברמה שנובעת מתוכי. זו לא תחושה שהורגשה ממנו. ממנו הורגשה צלילות והשגחה.

ההבדל בין המהות והתכונות ביני לבינו באותו הרגע היה לי ברור.

היציבות הזו. הטון המרגיע הזה. הצלילות שמתוכו.

האם הוא מה שהנשמה שלי חשקה בו כל הזמן הזה?

האם הוא הסיבה שקשר ארצי במבנה העולם הישן מעולם לא באמת דיבר אלי?

האם הנשמה שלי זכרה משהו עמוק יותר, כנה יותר, אמיתי יותר, יציב יותר, שלם יותר?

רציתי שישאר איתי וימשיך להשגיח עלי. זה שימח אותי.

הסתכלתי מסביב וקלטתי שלא משנה לאן אני אלך הוא - פשוטו שמשמעו - מעליי.

ממה בכלל יש לפחד. הוא תמיד פה.

לפתע הבנתי את המונח ״איחוד שמיים וארץ״.

למעלה תודעת האב בשמיים. למטה - האדמה - גאיה - תודעת האם.

לשמיים היו תודעה ואני תקשתי איתם.

הרגשתי שאני מתקשרת עם האב שבשמיים. או פשוט ״השמיים״.

ולפתע נקרעתי מצחוק.

״אבא שבשמיים״!

״אבינו שבשמיים!״

אני לא מאמינה. איזה בידור.

המשפט הזה לפתע כל כך מובן לי עכשיו יותר.

לא סתם אומרים ״אבא שבשמיים ואמא אדמה!״

ופתאום נזכרתי!

כל התקופה האחרונה אותו החבר בגלגול האב (אחד מהם) היה פונה בסטורי שלו ובכל מקום -ל״אבא שבשמיים״ בצורה משעשעת שהצחיקה אותי מאוד.

הוא הזכיר את זה הרבה בתקופה האחרונה במיוחד.

אפילו כשנפגשנו פעם אחת בטבע והוא הלך רגע לעשות סיבוב, צחקתי ואמרתי ״הוא בטח הלך להתבודד עם אבא שבשמיים״. כשהוא חזר שאלתי אותו על זה.

עכשיו כל זה מובן לי יותר.

כל הסימנים תמיד היו שם. מונחים לנו מול הפנים במלא מילות קוד, סמלים, ואפילו בדיחות.

להכל יש משמעות נסתרת.

כמה שאני אוהבת את היצירה הזו.

״אבל מה עם אמא? למה אתה לא פונה לאמא?״ - שאלתי אותו מתוך השתעשעות פנימית עם עצמי בכך שאין לו מושג מה אני כבר חוויתי עם הסיפור.

אני זוכרת שזה אפילו העסיק אותי תקופה בהתעוררות - למה כולם מתעסקים רק באבא ושוכחים את האמא? עד כדי כך העולם השתיק את האלמנט הנקבי שהיא הושכחה לגמרי. זה הפריע לי. הרגשתי שאני צריכה לתקן את זה.

האבסורד הוא שאפילו לא היינו מודעים אליה. גאיה - האם - חוותה כל כך הרבה הזנחה, חוסר כבוד, חוסר יחס וחוסר אכפתיות מהמון בני האדם. ועם זאת תמיד נתנה לנו בית.

תהיתי בתוכי האם לספר לאותו החבר לאחר המסע את מה שחוויתי.

״ויפה שעה אחת קודם״ - עלתה בתוכי התשובה.

איך לבשר לו? האם זה נכון בשלב הזה של ההתעוררות? האם אני יכולה בכך לנטוע בתוכו סיכון לנפילה מאגו? האם הוא מוכן לשמוע דבר כזה? והאם זה בכלל נכון שזה יגיע ממני?

״אם לא את אז מי?״ המשיך הקול הפנימי להגיד לי אחרי שהמשיך להקשיב למחשבות שלי עם עצמי.

איזו אחריות. פאק.

״האם יש עוד אנשים פה בפלנטה שהם באותם החיבורים לאותן אנרגיות בראשית?״ תהיתי לעצמי.

יצאתי מהמים והלכתי להתיישב בפינה שמאחורי הבית הקודם הראשון שלי בקופנגן.

הרגשתי שאני מתעוררת מתרדמת ארוכה.

הכל היה סביבי יפה בצורה בלתי רגילה. הצבעים היו בוהקים יותר וחיים יותר. ככה זה כשהלב פתוח.

לפתע הגיע פרפר כתום ענק להתיישב לידי.

זה הסמל שמלווה אותי מתחילת ההתעוררות.

סמל לטרנספורמציה, סמל להתעוררות.

גיליתי שבדיוק באותו היום (20.202025) נפתח פורטל לשינוי גדול.

לא סתם קיבלתי את הקריאה הזו למסע העמוק הזה ואת הפרפר הזה בסופו.

כשהגעתי הביתה נכנסתי אל אותו החבר לפרופיל לצפות (לאחד מהם). הרגשתי שאם הוא הגיע אלי למסע במימדים העליונים הוא בוודאות עבר יחד איתי ברמה הארצית משהו שקשור לזה גם אם הוא לא מודע לזה.

חייכתי.

צדקתי.

״מיהו אלהים לדעתך״ - היה התוכן הראשון שראיתי שהוא העלה בדיוק באותן השעות מתוך שאלה ששאלו אותו.

״אני אני חלק מאלהים ואלהים הוא הכל״.

—------------------------------------------------------------------------------

תרגיל התחברות לגאיה, אמא אדמה:

נצא החוצה לפינה שקטה בפארק, בגינה או בטבע. נוריד נעלים ונישאר יחפים על הקעקע.

אם יש לכם שמן אתרי כלשהו (כמו עץ התה) הביאו אותו אתכם והריחו אותו עמוק לתוך הריאות.

אם יש לכם קריסטלים החזיקו אותם אתכם.

בישיבה או בשכיבה אחורה נעצום עיניים, נכנס למדיטציה ונבקש מהלב:

״גאיה אהובה שלי - גלי לי על הממלכה האבודה שלך, הממלכה שבתוכך.

תני לי להרגיש אותך ולחוות אותך. עזרי לי להבין את החיבור אליך.